פסק-דין בתיק ת"א 4194-07

התביעה שלפניי היא בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

נתוני רקע :

1.         התובע יליד 1956, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 16/5/05 עת נהג ברכב המבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח חובה, כאשר רכב אחר התנגש ברכבו מאחור.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים אודות אירוע התאונה ואודות חבות הנתבעת לפצותו בגין נזקיו, ואילו הויכוח ביניהם נסב על השאלה, מה שיעור הנכות של התובע בעקבות התאונה, וכפועל יוצא מכך, מה גובה הפיצוי שיש לפסוק לו בעטייה.

3.         בעקבות התאונה נבדק התובע בחדר המיון של בי"ח סורוקה, שם התלונן על כאבי ראש וכאבים בעמוד שדרה צווארי עם רגישות במישוש. התובע שוחרר מחדר המיון עם המלצה למנוחה ושימוש באנלגטיקה לפי הצורך.

התובע המשיך להיות במעקב רפואי כשהוא מתלונן על כאבי ראש וסחרחורות, וכן כאבים בצוואר ובכתפיים המקרינים לידיים, ונזקק ל- 7 טיפולים פיזיותרפיים.

כשבועיים לאחר התאונה מתועדת תלונת התובע על יתר לחץ דם. בעקבות כך החל התובע לקבל טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם.   

בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי :

4.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, וועדה רפואית קבעה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין יתר לחץ דם - כנכות שנובעת מן התאונה.

מאחר שקביעת הנכות במל"ל היא בגדר קביעה על פי דין במובן סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור את הקביעה הנ"ל. הנתבעת הפנתה את בית המשפט לתיק הרפואי של התובע, ובו תועדו רישומים אודות יתר לחץ דם עוד קודם לתאונה - רישומים שלא נדונו על ידי הועדה הרפואית, ולא היתה לגביהם כל התייחסות.

5.         בהחלטתי מיום 15/9/08 נעתרתי לבקשה להבאת ראיות לסתור, חרף התנגדות ב"כ התובע לבקשה. באותה החלטה ציינתי, כי המל"ל ביסס את קביעתו בדבר קיומה של נכות בגין יתר לחץ דם כנכות שנובעת מהתאונה, על כך כי לפני התאונה התובע לא סבל מיתר לחץ דם.

עוד ציינתי באותה החלטה, כי במסמכי המל"ל (חווה"ד של פרופ' סוקניק מיום 10.1.07 ומיום 28/2/07) נכתב, כי המל"ל פנה למרפאת לחץ דם של קופת חולים וביקש לקבל תיעוד רפואי. התיעוד הרפואי שהוגש לועדה מאותה מרפאה כלל רישומים החל מתאריך 20.3.06 (לאחר התאונה), ולכן לא היו בפני רופא הועדה הרפואית מסמכים המאשרים קיומו של יתר לחץ דם מלפני התאונה.

אלא שלפי המסמכים הרפואיים אשר הוגשו על ידי הנתבעת, התברר כי מספר שנים לפני אירוע התאונה נמדדו אצל התובע ערכים גבוהים של לחץ דם, כאשר הכוונה 'בערכים גבוהים' היא  לערכים שמעל 120/80 מ"מ כספית.

6.         נוכח האמור, מצאתי כי יש הצדקה להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ולצורך כך מיניתי את פרופ' פריד נח'ול כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת לבדוק את שאלת הקשר הסיבתי בין הנכות אשר נקבעה לתובע במל"ל לבין התאונה.

חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט :

7.         המומחה קבע בחוות דעתו, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות בגין יתר לחץ דם, וזאת בשל העובדה כי התובע לא סבל מחבלת ראש בזמן התאונה - גורם שעלול להביא להופעת יתר לחץ דם בקרב נפגעי תאונות דרכים - וכן לאור העובדה, כי גם קודם לתאונה נמדדו אצל התובע ערכים גבוהים של לחץ דם.

8.         התובע טוען כי אין לקבל את מסקנותיו של המומחה, וכי יש להותיר את קביעת המל"ל על כנה. לטענתו, בעבודת המומחה ובתהליך הכנת חוות הדעת נפלו מספר פגמים, המצדיקים פסילת חוות הדעת. התובע סומך את הטיעון שלו על 3 נימוקים עיקריים: כי המומחה עיין בפרוטוקולים ובהחלטות הועדות הרפואיות של המל"ל, אף שהם פסולים להמצאה למומחה מטעם בית המשפט; כי  הסיק מסקנה שגויה מהרישום הרפואי המתייחס למדידת ערכים גבוהים של לחץ דם עוד קודם לתאונה, וכי המומחה הוא בעל דעה קדומה בכל הנוגע לסיבה שבעטייה סובלים נפגעי תאונות דרכים מיתר לחץ דם; ולבסוף, כי המומחה ערך את חוות הדעת בטרם קבל לידיו תוצאות הבדיקות אליהן הפנה את התובע.

הנתבעת, כצפוי, מבקשת מבית המשפט לאמץ את מסקנותיו של המומחה, ולדחות אחד לאחד את נימוקי ההתנגדות של התובע.

להקלת הדיון אדון בכל אחד מהנימוקים בנפרד.